מעשר שני 37:1

נאמר אם היו המעות הראשונות קיימות מחלל עליהן ואם לאו אינו מחלל עליהן ואין לוקין לא על המעות הראשונות ולא על המעות השניות. ר' יונה בעי אף ללוקח כן. א"ר מנא מחיצה תופסת והלוקח תופס. כשם שנאמר במחיצה כך נאמר בלוקח:

הלקוח בכסף מעשר שנטמא ייפדה רבי יהודה אומר יקבר. אמרו לו לרבי יהודה מה אם מעשר שני עצמו שניטמא הרי זה נפדה הלקוח בכסף מעשר שניטמא אינו דין שייפדה. אמר להן לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ובריחוק מקום תאמרו בלקוח מכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ובריחוק מקום. צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר על ידי עורו רבי שמעון אומר ייפדה. לקחו חי ושחטו ונטמא ייפדה רבי יוסי אומר יקבר. לקחו שחוט ונטמא הרי הוא לו כפירות. המשאיל קנקן למעשר שני אעפ"י שגפן לא קנה מעשר. זלף לתוכן סתם עד שלא גפן עולות באחד ומאה משגפן מקדשות בכל שהן. עד שלא גפן תורם מאחת על הכל משגפן תורם מכל אחת ואחת. ב"ש אומרים מפתח ומערב לגת וב"ה אומרים מפתח ואינו צריך לערות. במה דברים אמורים במקום שדרכן לימכור סתומות סתומות אבל במקום שדרכן לימכר פתוחות לא יצא קנקן לחולין. ואם רצה להחמיר על עצמו למכור במדיה יצא קנקן לחולין. רבי שמעון אומר אף האומר לחבירו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקניה יצא קנקן לחולין:

מה טעמא דרבי יודה כסף ראשון ולא כסף שני. אלא מן מה דאינון מתיבין ליה מקל וחומר הוא מותיב לון מק"ו. רבי יוסי בשם רבי יוחנן צבי עשו אותו כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערה. רבי ירמיה בעי קומי ר' זעירה